דרוג:

 בית האמנים בתל אביב מציג: את "רגע ההתמסרות" תערוכת היחיד של אייל טבת: העוסקת בתשובה אפשרית לעולם בו אנחנו חשופים  לגירויים אינסופיים.

אוצרת: ורה פלפול

פתיחה: יום ה' ה-11 באוגוסט 2022  בשעה 19:30

נעילה: יום שבת ה-3 בספטמבר

בית האמנים על שם זריצקי. רח’ אלחריזי 9, תל אביב

שעות פתיחה: ב’-ה‘ 10:00 – 13:0 ו17:00 – 19:00
ו’ 10:00 – 13:00 שבת 11:00 – 14:00

היום יותר מאי פעם אנו חיים בעולם קדחתני, רווי מידע, גירויים, טלטלות ושינוים בלתי פוסקים.
זוהי מציאות כאוטית בה אנו מתקשים לעצור ולהיות נוכחים ברגע הזה. בתערוכה "רגע ההתמסרות" שתיפתח באוגוסט בבית האמנים בתל אביב, מבקש האמן אייל טבת להתמקד ברגעים אינטימיים ויום יומיים, הנוגעים בתפר שבין הספֵרה הפרטית לבין הספרה הציבורית.

שני גופי עבודות מרכזים עליהם עובד הצייר אייל טבת בשלוש השנים האחרונות, יוצגו בתערוכה: דמויות ותקריבים במהלך שינה של בנות ובני משפחתו של האמן, וזוגות אנונימיים היושבים בצוותא, ביניהם משתררת אינטימיות, בסביבות נטולות אפיון, מופשטות מכל אזכור של מקום ספציפי.

טבת מתמקד לאורך השנים, בעיקר בייצוג של דמויות אנושיות ובבעלי חיים כחומר שמהווה השראה ציורית עבורו. הדיוקן ופני השטח של הגוף, מאופיינים בציוריו בחומריות בשרנית כמעט, בשכבות צבע וחומר שכמו מנסים לגלות ולחשוף את המהות החיה. חיפוש שבאופן פרדוקסאלי גם מערים שכבות צבע זו על זו – היוצרות תחושה טקטילית מאד.

שאלות המחקר, החיפוש והייצוג בתערוכה, נוגעות גם ביחסים שבין הספֵרה הפרטית לבין הספרה הציבורית. טבת בוחר לצייר "רגעים (של) התמסרות".

לדבריו: "אותו רגע בו כל השאר נעלם. הראש מתמסר לעייפות הגוף המבקש לישון, מאפשר לו לנוע לעולם החלומות. רגע ההתמסרות יכול לקרות בסלון כאשר הגוף שוקע לספה, העיניים נעצמות, רעש הטלוויזיה, האורות מתעמעמים ושרירי הגוף נרפים.  במעבר בין ערות לשינה, מתרחש רגע ההתמסרות. אולי זה גם הרגע בשיחה בבית הקפה בו רעש השולחנות שמסביב נעלם, מוסיקת הרקע משתתקת והמבט והשמיעה מתרכזים במילים ובפניה של בת הזוג. כאן בין הקשב החיצוני לפנימי מתרחש רגע ההתמסרות."

לדברי האוצרת, ורה פלפול: "אותו מצב אימוביליות וסטטיות של הגוף, מהווה עבור טבת כר נרחב של אינטרפרטציה ויצירה. אמנים חזותיים לאורך ההיסטוריה של האמנות, עסקו בדמויות ישנות, בעיקר נשים תוך שהם מתייחסים ומרפררים לתימות של סצנות מיתולוגיות, לחלומות, רפרנסים תנכיים, הקבלה בין שינה למוות, תיאור של תמימות ושלווה והארוס.

המשיכה לתיאור השינה  - פעולה אנושית בסיסית  ומצב קיומי מוכר שבני האדם ובעלי החי מוכפפים וזקוקים לו – מקפל בחובו גם את התחושה האמביוולנטית גם אם לא המדוברת של הדמיון החזותי בין שינה למוות והמורכבות הפסיכולוגית של מצב השינה בכלל וההקשרים הרבים הכרוכים בו בפרט. כל אחד חווה את השינה והחלום אחרת, זהו מצב מאד אינדיבידואלי .

לכן יש בהתבוננות בציורים אלו תחושה כפולה. מחד התבוננות תיאורטית של הבנה שגם אנו כך נתפסים בעיני מי שמתבונן בנו בשינה ומאידך תחושת ההצצה שלנו בלא מוכר.

אייל טבת נולד בשנת 1966 בפתח- תקווה, נמנה עם תלמידיו של יוסי מרק, מנהל המכון לאמנות חזותית בפתח תקווה. טבת הציג בין היתר בגלריה של נורית לוי, במוזיאון פתח תקווה לאמנות, ובגלריה עמליה ארבל לאמנות.

הוא נשוי לאמיתי בן זוגו בשמונה עשרה השנים האחרונות. הם מגדלים בהורות משותפת עם מיכל את בנותיהם: שירה (12), מיקה (9) וטלייה (7 ) במושב מזור בחצר גדולה מלאה בחיות. אייל עובד כמעצב נוף ופנים ומשלב בין עיצוב חוץ, עיצוב אירועים ועיצוב פנים.