מהם התנאים להתרת חליבה בשבת

דרוג:

לאורך שנות הגלות הארוכות, הפתרון הרווח והמקובל בקהילות ישראל לבעיית החליבה בשבת היה שימוש בנכרי. פתרון זה מעוגן היטב בדברי מרן הבית יוסף בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ש"ה סעיף כ'). היסוד ההלכתי לכך הוא ש"אמירה לנכרי שבות" קרי, בקשה מגוי לעשות מלאכה עבור יהודי בשבת אסורה מדברי סופרים בלבד. מאחר שכפי שציינו, במקום צער בעלי חיים לא העמידו חכמים את דבריהם, הותר ליהודי לומר לגוי לחלוב את הבהמה. 

לנוכח המצוקה החקלאית בארץ ישראל, נדרשו גדולי התורה לסוגיה, ובראשם עמוד ההוראה, מרן בעל החזון איש. החזון איש טבע פתרון המבוסס על הבנה עמוקה של הגדרת מלאכת שבת. הכלל קובע כי מלאכת מחשבת אסרה תורה. מלאכת מפרק חייבת להיעשות בצורה מועילה, כלומר הוצאת המשקה מן הבהמה במטרה לאסוף ולהשתמש בו. הפסיקה קבעה כי באין ברירה, הרפתן היהודי רשאי לחלוב את הפרה במו ידיו, ובלבד שהפעולה תוגדר כמלאכה שאינה צריכה לגופה ואף מקלקל. בפועל, הרפתן אינו חולב את החלב אל תוך כלי קיבול נקי המשמר אותו, אלא החלב נשפך ישירות אל הקרקע, או למעשה אל תוך כלי המכיל חומר פוגם כגון סבון חריף, נפט או צבע כימי.

ברגע שהחלב יוצא מעטין הפרה ובא במגע עם החומר הפוגם, הוא נפסל מיד למאכל אדם ובהמה, והולך לאיבוד מוחלט. בפעולה זו, אין הרפתן עובר על איסור תורה של מפרק, אלא על איסור דרבנן בלבד של עשיית מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואיסור זה הותר לו באופן חריג במקום צער בעלי חיים. ההיתר של חליבה לאיבוד הציל את הבהמות ופתר את המצוקה ההלכתית המיידית של החקלאים.

היתר מערכות חליבה אוטומטיות בגרמא

הצורך להציל את ממונם של ישראל מבלי להתפשר על קוצו של יו"ד בהלכות שבת קודש, הוביל ברבות השנים לפיתוחם של פתרונות טכנולוגיים מתקדמים, בפיקוחם הצמוד ובאישורם של גדולי הפוסקים בדורות האחרונים, כדוגמת מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל ורבני מכוני ההלכה והטכנולוגיה. פתרונות אלו מתבססים כולם על המושג ההלכתי העתיק והיסודי "גרמא". משמעות הדבר היא שהפעולה האסורה אינה נעשית במישרין בידי האדם, אלא בעקיפין, כגורם מתווך בלבד המביא לכך שהמלאכה תתבצע מאליה בהמשך הזמן, מעין שרשרת סיבתית עקיפה.

מערכות החליבה הממוכנות הפועלות ברפתות שומרות שבת בנויות על מנגנון מתוחכם של השהיית וואקום. השיטה פועלת בדרך הבאה: כאשר הרפתן היהודי נכנס למכון החליבה בשבת, רשת הוואקום, שהיא הכוח השואב בפועל את החלב מהעטין, מנותקת לחלוטין. בשלב זה, כאשר אין שום יניקה כלל, הרפתן ניגש לפרה, מנקה את העטינים ומרכיב עליהם את גביעי המכונה. הרכבת הגביעים עצמה אינה מוציאה מן הבהמה אפילו טיפת חלב אחת, ולכן אין בפעולה זו שום חשש של איסור חליבה ומפרק. האדם רק מכין את הקרקע לפעולה שתתרחש בהמשך.

לאחר פרק זמן קצר של המתנה, נכנסת לפעולה מערכת פיקוד אוטומטית שנקבעה מראש, כגון שעון שבת מחזורי או מערכת חיישנים מתוכנתת, והיא מחברת אוטומטית את כוח השאיבה למערכת הפנאומטית. הוואקום נוצר מעצמו בעוצמה הנדרשת, והחלב מתחיל להישאב ולזרום אל מכלי האיסוף והקירור ללא כל מגע יד אדם או מעורבות נוספת. בדרך זו, פעולת הוצאת החלב אינה מיוחסת בשום אופן לפעולתו הישירה של הרפתן, אלא נחשבת כגרמא בשבת.

עשיית מלאכה בגרמא אסורה אמנם מדרבנן, אך הותרה לכתחילה במקום שבו נוצר צירוף מקרים של הפסד ממוני ניכר וברור יחד עם הצורך הדחוף למנוע צער בעלי חיים. פתרון זה מאפשר את קיומן ושגשוגן של רפתות חולבות ללא חילול שבת, תוך שמירה מלאה על משק החלב ועל רווחת בעלי החיים. למידע נוסף כנסו לאתר https://www.kashrut-tnuva.co.il/