דרוג:

סמוך לראש השנה, תקופה של התחדשות והתחלות חדשות,

יערכו האמנים בני הזוג, אורה ובני סגליס, את התערוכה עובר ושב"

העוסקת בהפיכת "גרוטאות" ליצירות אמנות.

פתיחה חגיגית: מוצ"ש, 24 בספטמבר, בשעה 19:00

         נעילה:  מוצ"ש, 8 באוקטובר,  בשעה 22:00

מחסן 2, נמל יפו  

שעות פתיחה: כל השבוע (כולל שישי ושבת) 12:00 - 21:00 

אוצרת: חנה קופלר

"עובר ושב" - תערוכתם של האמנים בני ואורה סגליס, תיפתח ב-24 בספטמבר, ב-מחסן 2, נמל יפו, ותימשך שבועיים. בתערוכה יוצגו פסלים של דמויות אנושיות, טוטמים, דחלילים, יצורים מיתולוגיים וביוניים. הקרעים והטלאים שחוברו להם יחדיו מוצגים בתערוכה כאנטיתזה לפסלי ברונזה שיצקו שני האמנים במהלך השנים והוצבו בינות לפסלי הפסולת.

רוב החומרים בתערוכה נמצאו ברחוב, באתרי בניה או בטבע, ובסטודיו הפכו ליצירות מרעננות ותקשרותיות.

אורה סגליס היא אמנית ותיקה שסיימה לימודי אמנות באוניברסיטת וושינגטון ומאז השתלמה במוסדות נוספים בארצות הברית והציגה תערוכות רבות בארץ ובעולם. עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים רבים, בין היתר באוסטרליה, שויצריה, מקסיקו, ארצות הברית, בריטניה, בלגיה וישראל. בן זוגה של אורה, בני, הוא "אמן צעיר", שבשנים האחרונות מפסל באינטנסיביות.  מתוך הדו-שיח הפורה ביניהם סוללים השניים נתיב מקורי לגוף יצירה זוגי חדש, המאוכלס בברואים מפתיעים, מצחיקים ומכמירי לב, שנוצרו מכל מה שנדחה והושלך על ידי אחרים. פסולת למיניה הופכת תחת ידיהם לעבודת אמנות וזוכה בחיים חדשים.

            לדידם, לכל חפץ ורכיב – ישן, מעוך או שבור – יש זהות ו"נשמה" משלו. בהחייאת החפצים והחומרים הדוממים הם מקנים מִשנה תוקף למחזוריות המתחוללת בטבע: הכול "עובר ושב", מתהווה ומתכלה, נוצר ונפלט, וחוזר חלילה.

לדברי האוצרת, חנה קופלר: "מכלול היצירה בתערוכה מדגיש ניגודים בין חומרים, בין סדר לכאוס, בין הטבעי למלאכותי, בין יופי לכיעור – ביטוי יצירתי, התובע את עלבון הדחויים והזנוחים, המגשים את "הגאולה מתוך הביבים", ומרחיב את מעגל החיים הקצר שהועידה להם תרבות הצריכה. שאריות הפסולת זוכות לעיבוד מחודש ומשמשות כרדי-מייד לאסמבלאז'ים עתירי עלילה או כחומרי יצירה לעבודות פיסוליות דינמיות ורוויות הומור.

על הקירות תלויים לוחות ברזל מצוירים, חרוטים וחרוצים, שאור גנוז מבצבץ מבין חרכיהם. זוהי הצבה עמוסה ומסחררת, המזמנת שיטוט בחלל וגילוי של דגימות חיים פועמות.

אורה ובני סגליס שוקדים, למעשה, על "תיקון" גורלם של שברים ושל רסיסי מציאות, ומנסים לאחותם לכדי שלם חדש. במבט ראשון השברים אינם מסגירים את מקורותיהם, אך כיוון שכל רסיס נושא עמו את "הקוד הגנטי" של השלם שממנו ניתק, הרי הוא שותף ליצירת שלם חדש, עשיר בפרגמנטים עמוסי עדויות על חייהם הקודמים."