דרוג:

מאת: ד"ר ברכה קליין תאיר, מייסדת מרכז הארגניה


ציפור ודג אוהבים זו את זה. היכן יגורו?

זו בהחלט שאלה מאתגרת שמחייבת אותנו לחשוב אחרת. האם זה לא כך ביחסים שלנו עם בני אדם?

• נפגשים במרחב הקבלה – הכלה - הקשבה
• נפגשים במרחב הענווה - סבלנות - סובלנות
• נפגשים במרחב האנרגטי שאין בו הפרדות
• נפגשים במרחב העוצמה שאין בו השתוקקות
• נפגשים במרחב הלהט והשמחה
• נפגשים בלולאה הכפולה של פנימה והחוצה

יחסים- הם כל הסיפור. הבריאה לא היתה מתרחשת אם לא היתה תנועה וגרעין עוצמה ראשון לא היה משכפל את עצמו.......לא היתה גלקסיה, פלנטה, חי, צומח ואדם, אם לא היה הדהוד בין מרכיבים שונים הרוטטים באותו תדר וממגנטים זה את זה.

יחסים הם קו בין שתי נקודות מוצא או יותר. הקו מספר על תנועה והתנועה מספרת על איכות היחסים. וכך כתבה וירג'יניה סאטיר:

"אני רוצה לאהוב אותך בלי להיאחז

להצטרף אליך בלי לפלוש,

להזמין אותך בלי לדרוש,

לעזוב אותך בלי אשמה

לעזור לך בלי להעליב

אם אוכל לקבל זאת גם ממך

נוכל באמת להיפגש ולהעשיר  זה את זה...."

יחסים הם  תמיד ביחס ל (קבלה – נתינה), תקשורת, הדהוד שמאפשר לפוטנציאל להתממש (צמצום המרחק בין הזהות לבין הפוטנציאל, צמצום ההפרדות בין הפנים הרבים שבי ואיחודם), למידה שיש בה אבולוציה.

"אם אתה לא יכול להיות עם אדם שאתה אוהב, תואהב את האדם שנמצא"

יחסים הם מרחב שותפות של תיבת תהודה בו אנשים רוטטים בתדרים המהדהדים זה לזה שחושפים הזדמנויות לצמיחה והתפתחות. זהו פלירט אינסופי בין תלות הדדית לאוטונומיה. לא בכדי עולם היחסים הינו הנושא  המהותי והמשמעותי ביותר בחיינו....רק שם במרחב הרגיש והמשקף הזה, אנחנו לומדים ומגלים את  פחדינו, את הקבעונות שלנו,  את השליליות שלנו את החסכים שלנו, את הכמיהות, הכאב, ההתרגשות, האושר.

היכולת לאהבה ללא תנאי, להדדיות ,קבלה, חמלה ונתינה, לא יכולים להתקיים בעולמנו אלא אם נצליח להביא שלום בין חלקינו הפנימיים. רק כשאנחנו מוכנים להתבונן  בתרחישים, בהתנהגויות, בתגובות הבלתי נשלטות, בפרושים, בסרטים שאנחנו מייצרים לעצמנו, רק כשנבין שאנחנו בלבד אחראים  למערכות היחסים שלנו, רק אז נצא מתפיסת העולם הקורבנית של 'עשו לי ....לקחו לי... הם אשמים....'. רק אם נשכיל להבין זאת, נסכים  לפי המלצותיה החמות של חוה אלברשטיין " כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק.....".

הבעיה היא שמרבית האנשים הם קטני אמונה לגבי עצמם כי הם לא מכירים את מי שהם באמת אלא את הזהויות המצומצמות שלהם. מרביתנו מצפים שהיחסים ימלאו אחר הצרכים שלנו כמו תלותיות, הצורך בביטחון עצמי, הפחד להינטש, קנאה, בדידות, ריפוי, הצורך לשלוט, ביטחון כלכלי, כבוד, מה יגידו, הצורך בקביים מכוונים, מעמד, תחרותיות, תאווה, ניצחון, הערכה. לכן הם בוחרים מקום עבודה, בן/בת זוג, חברים על פי: מבחן הראויות, השוואתיות, המידות (iq למשל, תכונות בולטות), מערכת החושים, האגו (החזק – חלש), החלומות, הציפיות וההתניות, מידת הביטחון, המעמד והרכוש שיש להם. היחס הרכושני, הכמותי והאגואיסטי חותר למעשה תחת החופש המהותי של האדם. המאבק לשלוט ולהפיק מיחסים דבר מה, מוביל באופן בלתי נמנע לאכזבה, לניכור, לתוקפנות, לפלגנות, לקרבות, להאשמות ולבדידות.

היחסים הם מורכבים בטבעם. כל אימת ששני אנשים מתאהבים למשל, אין שני אנשים אלא ארבעה: אחד הוא האוהב, השני הוא הנאהב, ובין שני אלה יש את תוצרי השכל (כל אחד תוצר השכל של השני). שני האחרונים הם חלומות (אשליות) שבמוקדם או במאוחר נשברים (השנאה הנסתרת מתגלה, גלוי/גלום), ואז שוב נשארים שניים ומתחיל הסינדרום "זה בגללך".

תפקיד היחסים לכן, לספק לנו הזדמנות חדשה לחשוף את פנינו הרבים, להכיר את עצמנו ולשנות את הקיבעונות העומדים בדרכנו אל מימוש  מהות אהבה, אור ועוצמה (בדומה "לנערי מעלית" הלוחצים על "כפתורי הקומה" הדורשת את תשומת הלב שלנו, או על "הקובץ" הצריך לצאת לאור, לפי תרשים הזרימה של תוכנית האבולוציה). ככל שהיחסים איכותיים יותר, כך השיעורים מדויקים ומהירים יותר. אין זה צירוף מקרים לגבי האנשים הנמצאים בחיינו. בני זוג, ילדים, חברים, בוסים וחברים לצוות נמצאים בחיינו על מנת לעזור לנו לגלות את הצדדים הבולטים והמוסתרים שבנו, לשקף לנו את החלקים שאנחנו אוהבים ולא אוהבים בעצמנו ומה עלינו לשנות. דווקא האנשים שאנחנו מחשיבים ל"אויבים", נמצאים בחיינו כנחיצותה של אבולוציה מואצת. "יצור האנוש מתפתח באמצעות ניגודיו" ("ספר הידע", 12/101). ההתנגדויות והניגודים משחיזים את ההתנהלות שלנו הדורשת תיקון. הם לפעמים מסייעים לנו דווקא להתקרקע ולהתפתח הדרגתית.  לכן, במקום להגיב "טוב, רע, עשו לי, הם אשמים" וכד' (אלה נמצאים במחשבותינו), עלינו להתבונן למה אנחנו נותנים כוח; האם לסרגל חיכוך או לסרגל אוניברסאלי? האם החשיבות שנתנו לתגובת אדם, למתחרה, למצב, לבעיה, מקדמת אותנו אל עבר ממדים גבוהים יותר, או גורמת לנו להתחכך כואב יותר באדמה? אין בחירות שגויות. כל בחירה מסייעת לנו להמשיך בהתפתחות שלנו אל עבר מהות אהבה, אור ועוצמה. אם נבחר לא לזכור ולא להתפתח לאור תוכנית האבולוציה, מעגלי סיבה – תוצאה יחזרו על עצמם בוואריאציות שונות, אך יהיו כואבים יותר. נחווה ייסורים.

ההזמנה:

לא מעניין אותי ממה אתם מתפרנסים,

אני רוצה לדעת למה אתם משתוקקים עד כאב, ואם אתם מעיזים לחלום על היענות לכמיהות ליבכם.

לא מעניין אותי בני כמה אתם. אני רוצה לדעת אם תעזו להשתטות למען האהבה, למען החלום שלכם, למען הרפתקת החיים.

לא מעניין אותי אילו כוכבי לכת קובעים את מקום הירח שלכם,

אני רוצה לדעת אם נגעתם בלב צערכם, אם הבגידות שבגדו בכם החיים פתחו אתכם או שהצטמקתם והתכנסתם מפחד להיפגע שוב. אני רוצה לדעת אם תוכלו להישאר עם הכאב, שלי או שלכם, בלי לעשות דבר כדי להסתירו, לעמעמו או לתקנו.

אני רוצה לדעת אם אתם יכולים לחוות שמחה, שלי או שלכם, אם אתם יכולים לרקוד בפראות ולתת לשיכרון החושים למלא אתכם עד קצות אצבעותיכם, מבלי להישמר או להיות זהירים, להיות מציאותיים, או לזכור את מגבלותינו כבני אדם.

לא מעניין אותי אם הסיפורים שאתם מספרים לי אמיתיים,

אני רוצה לדעת אם אתם יכולים לאכזב אדם אחר כדי להיות נאמנים לעצמכם. אם אתם יכולים לשאת את אשמות הבגידה, ולא לבגוד בנשמתכם. אם אתם יכולים להיות נאמנים וראויים לאמון.

אני רוצה לדעת אם תוכלו לראות יופי גם אם לא כל יום יפה, ואם נוכחותו יכולה להיות בעבורכם מקור חיים.

אני רוצה לדעת אם אתם יכולים לחיות עם כישלון, שלכם ושלי, ועדיין להתייצב על שפת אגם ולצעוק אל הירח הכסוף, "כן"!

לא מעניין אותי היכן אתם גרים וכמה כסף יש לכם,

אני רוצה לדעת אם אתם יכולים לקום אחרי לילה של צער וייאוש, סחוטים ומוכים, ולעשות מה שצריך לעשות בשביל הילדים.

לא מעניין אותי את מי אתם מכירים או כיצד הגעתם לכאן,

אני רוצה לדעת אם תעמדו איתי בלב ליבה של האש, ולא תירתעו.

לא מעניין אותי איפה או מה או עם מי למדתם,

אני רוצה לדעת מה מקיים אתכם מבפנים, כשכל השאר קורס.

אני רוצה לדעת אם אתם יכולים להיות לבד עם עצמכם ואם אתם באמת אוהבים לשהות במחיצתכם ברגעים הריקים.

                                                                                    אוריה מאונטיין דרימר

איכות היחסים נקבעת על ידי החוקים: רטט אהבה (אהבה ללא תנאי שהיא אנרגיית הבריאה לעומת אהבה מותנת שהינה רגש), רטט תנועה (שהיא קצב טיפוס ממדי. אם אין אז יש קווקוים שהינם יחסים לא משמעותיים שיש בהם המון כוחנות ושליטה, עייפות וקיבעון), רטט מחשבה (שהיא עוצמת תדר התודעה ועבודת מחולל המוח – מכלול, לעומת מחשבות ארציות אגואיסטיות, פרטניות).

כאשר אנחנו מצליחים לרטוט אהבה ללא תנאי, להיות בתנועת טיפוס תמידית, ולרטוט מחשבות חיוביות ומכילות, אנחנו חוזרים למהות, לאחד, למכלול. אלו הם יחסים מעבר לתווית, קטלוג, דת או מוצא (ME=WE). אלו הם יחסים היושבים על רצון מוכלל, רצון חופשי וממושמע להיות בן אדם בין בני אדם. יחד שכזה הופך להיות נקודת מוקד אנרגטית עוצמתית (שדה מאוחד עוצמתי) המאפשרת השפעה גדולה, הישגיות משמעותית, אפקטיביות קיומית, אושר ואהבה ללא הרבה מאמצים.  ככל שרמת האחדות ביחסים גבוהה, כך מתקיימת אהבה וכבוד, כך גם הפלטפורמה להתפתחות עוצמתית יותר,  כך גם מידת ההשפעה שלנו על הסביבה.

מכאן שבסיס היחסים החדש הוא מרחב שותפות = חלל של פוטנציאל – שמתקיימת בו תנועה של מימוש. "מרחב שותפות" הוא מקום עם רווח = מקום של חופש, של אינות, של הקשבה והתבוננות, של נשימה מודעת. זהו מקום מכבד, מודע,  סבלן, סובלן, אוהב. כאשר אין רווח, עולים הצרכים במקום הרצונות. עולים תכנים מתחככים במקום אוניברסאליים. עולה תגובה אוטומטית לגירוי במקום בחירה ממקום של חופש. "מרחב השותפות" הופך למקום מפגש חדש מעבר לאיזה חוט פיסי, מעבר לצורך פנימי או חיצוני, מעבר לעזרה רגשית או כספית, מעבר לתפקיד או מעמד. זהו פשוט מקום של רטט שהנו דבק שהוא חזק יותר מאשר החיבורים המסורתיים כמו תשוקה, כסף, ביטחון ביחסים ובעבודת צוות.

לאף אחד ביחסים אין בעלות על "מרחב השותפות". האנשים מכוננים את המעגל, מעצבים אותו, רואים בו כמטרה עילאית, אבל כל אחד אחראי לנתיבו בלבד (כ"א הנו פרוסה מהעוגה השלמה). כל אחד מתנהל ממקום של דוגמה אישית. "כל פרח יפרח בחלקתו, בהיותו מודע להזנתו המגיעה מאותה אדמה של פרחים אחרים" ("ספר הידע", 54/529). אלא שהזרעים שאנו זורעים מתוך נתיבנו, קובעים את הפירות שאנו אוכלים, לא רק לגבי עצמנו, אלא כמו בטבע, אנחנו מאבקים גם את האחרים (מכלול). כאשר אנחנו מפתחים את איכות "מרחב השותפות", הצרכים הקיומיים מושגים ביתר קלות ובלי הרבה מאבק. המטרות שהצבנו, מושגות עם מאמץ ממוקד וחיובי.

6 ערכים מעצימים את מרחב היחסים:

1.    השתייכות:  ערך השתייכות מדגיש אנרגייה של חיות, של שמחה ושל רצון אמיתי להיות חלק מקהילה מיוחדת. הדגש הוא על הדדיות ולא על שיוך או ניכוס. היא מקיימת שפה משותפת ורוח של יחד שמאפשרים זרימה הרמונית, יצירתיות, פרגון והערכה הדדית. הרצון להשתייך מברר כל הזמן את השאלות: "למה אנחנו ביחד – האם ממקום של צורך או רצון?" "מהו החזון שלנו ליחד?" "אלו שיעורים עלינו ללמוד ביחד?" "האם היחד מאפשר שיקופים המניעים את היחיד להתעורר ולהכיר טוב יותר את עצמו ואת אלה שאיתו?"

2.    מחוייבות היא התמסרות והניעה (פעולה) גבוהות הבאות מבינת הלב (הדהוד בין פעימות הלב לבין בינה). זו ערבות הדדית שיש בה דאגה אמיתית, קבלה וכבוד. זהו בסיס השותפות האמיתית והתלות ההדדית בין אנשים במרחב. כאשר אנשים משוחררים מהחובה לאהוב את האחר, קל להם יותר לבנות את המכלול ובסופו להיות אהבה ממהות במקום לאהוב מזהות. מחוייבות הינה משמעת לעקרונות מרחב השותפות. היא עשייה שאין בה ציפייה לגמול או מניפולציות.

3.    אחריות הבאה ממקום של חופש. כל אדם במרחב הנו מערכת היוצרת את עצמה (self organization) ולכן כל אחד אחראי לנתיבו שלו בלבד שהמשמעות היא שההגה לחייו בידיו והוא איננו מחפש או משמש כקביים. וכאשר כל אחד ממרכיבי "מרחב השותפות" עושה כך,  

4.    האחריות מאפשרת השגת טובת המכלול, מעורבות ללא הבדל תפקיד ומומחיות. בדיוק כפי שאנחנו כהורים לא אחראים לילדנו אבל כן אחראים לנתינה להם.

5.    אמון – מהות הנוכחת בשמחה, התלהבות, תנועה. אמון מושג על ידי שקיפות, אינטימיות, כנות (כ"א אומר את עצמו ולא נצמד לגופו של אחר או לתכנים), כאשר אלה מושגים, הניגודים, האשמה, הבושה, הספק, הפחד מאי וודאות נעלמים. הצורך במיגון ובפתחי מילוט נעלם. אין פחד להתמזג, לוותר על שליטה, להתנסות בחדש ולחבק כישלון. משמעות האמון איננה חשיפה, כי אם הוויה. האדם מביא את מלאותו אל המרחב.

6.    דיאלוג חושף את המהות והפנים המרובים שלנו, דרך בחינת הערכים להם אנחנו נותנים כוח (סרגל חיכוך לעומת סרגל אוניברסאלי). בסופו של דבר מחויב הדיאלוג ליצור מתוך הפסיפס, את החדש (win-win) שלו רבים יכולים להסכים. דיאלוג מחייב את חכמת הקשב וההתבוננות, דחיית שיפוטיות והבנה למה נותנים כוח ולמה, כי הבדל בדעות נובע מרמת תודעה שונה. בדיאלוג, לכן האדם אומר באינטימיות את עצמו ולא את האחר.

7.    למידה מאפשרת צמיחה והתחדשות של "מרחב השותפות" עצמו, על ידי התבוננות ביישום הלכה למעשה של חמשת הערכים המובילים לשותפות איכותית (אחדות); שייכות, מחויבות, אחריות, אמון ודיאלוג. אין המדובר בביקורת הקיים אלא בשיקופו, חיבוקו ויצירת טרנספורמציה שמאפשרת השגת קואורדינאטה זהה (הדהוד דומה). בנוסף, בודקת הלמידה את מידת המחויבות של היחסים והארגון לתכלית האבולוציונית; השגת ממד שמימי, מהות שהיא אהבה, אור ועוצמה ותודעה גבוהה. אם מתקיימת למידה אפקטיבית, מפתן הזיכרון מתרחב.

כל ערך המעצב את "מרחב השותפות" חשוב לפיתוח שדות מאוחדים עוצמתיים, אלא שהערך למידה הוא קריטי בחשיבותו, כי ללא למידה, "מרחב השותפות" לא יתפתח ולא יאפשר העצמת מהותו של היחיד, צמיחת היחד לשותפות של מכלול והשגת המטרות היושבות על צרכים בדרך זורמת ומשמעותית. ככל ש"מרחב השותפות" איכותי יותר, כך עוצמת ההתפתחות, ההשפעה וההישגיות גבוהות יותר.

לאהוב מישהו זו רמה מעודנת יותר מאשר לדחות אותו.

לקבל מישהו זו רמה מעודנת יותר מאשר להעביר עליו ביקורת.

פיוס ושלום זו רמה מעודנת יותר לביטוי של כעס ואלימות.

לראות מישהו או משהו כפי שהוא זו רמה מעודנת יותר מאשר לחרוץ עליו דעה.

טכניקת הו'אופונופונו:

·         "אני אוהבת את.." (את האדם, את המצב, את המשבר, את הכישלון, את האתגר וכד')

·         "אני מצטערת על..." (על תגובתי, חולשתי, על שיצרתי את הסיטואציה)

·         "אני מבקשת סליחה מ..." (סליחה מאדם מאנשים, ממצב)

·         "אני מודה על..." (להודיה יש עוצמה אנרגטית המחוללת ניסים).