דרוג:

• עליית מודלי אמון Machine-to-Machine תגרום לתוקפים לנצל אוטומציה במקום לעקוף אותה. • התנהגות אנושית נותרת נקודת תורפה קריטית — מקיצורי דרך של Copy-Paste ועד עייפות מבקרות מרובות. • לחצים רגולטוריים ושוקיים יוצרים ריכוזי זהות ומעברי קריפטוגרפיה שיבחנו חוסן בקנה מידה.

בשנת 2026, קצב השינוי והקִדמה הטכנולוגית ממשיך להאיץ, ככל שהפוטנציאל של הבינה המלאכותית (AI) מתממש — לטוב ולרע כאחד.

ההשלכות של התפתחויות אלו על נוף אבטחת הסייבר, בעולם האמיתי, מרחיקות לכת, והן משתקפות היטב בתחזיות שלנו לשנה הקרובה. אנשי אבטחת מידע יידרשו להתמודד עם וקטורי תקיפה חדשים לחלוטין, ולהגן על מערכות בהיקפים שטרם נראו.

MCPs ישנו את מודל האיום

MCP הופך במהירות ל-USB-C של סוכני AI — תקן חיבור שעובד כמעט בכל מקום, לטוב ולרע. הוא ישולב בכלים יומיומיים, IDEs, דפדפנים, פלטפורמות שיתופיות ומערכות Backend ארגוניות. כאשר סוכנים מאתרים וקוראים יכולות דרך מניפסטים סטנדרטיים והקשר משותף, מודל האיום עובר מיישומים מבודדים לשרשראות החלטה מחוברות. האירועים שיגיעו לכותרות לא ינבעו מבאג בודד, אלא מאינטראקציות לגיטימיות לכאורה שיוצרות תוצאה בלתי צפויה.

MCP מגדיר כיצד סוכן מצהיר על יכולותיו, מפעיל כלים ומעביר זיכרון מובנה לשלב הבא. זה מצוין למפתחים — ומקל גם על תוקפים, שיכולים להשפיע על תוכן, לשדל סוכן להפעיל כלי רחב־הרשאות ולהסתמך על כך שהפלט ייחשב אמין. זו “השלישייה הקטלנית”. ככל ששרתי MCP יהפכו לרקמת החיבור של כלי AI בארגונים גדולים, הם יצברו אסימוני OAuth, גישה למערכת הקבצים והרשאות זרימה — והסיכון יעבור מ-API אנושיים למסלולי Machine-to-Machine שפיקוח מסורתי כמעט ואינו בוחן.

אנו צפויים שוק ייעודי לניטור מקוריות (Provenance) ותזמור סוכנים: מניפסטים חתומים, סריקות המזכירות בדיקות Image של קונטיינרים, וטֶלֶמֶטריה בסגנון EDR לצירי סוכן-כלי-נתון. השורה התחתונה ברורה: סוכני AI יהפכו ליעד מרכזי בספרי המשחק של תוקפים, וארגונים יידרשו לנטר, להגביל ולחקור את התנהגותם.

פרוסת ה-PII

בדיקות זהות חובה עוברות משוליים למיינסטרים. בשנת 2026, מרכזי אימות צד שלישי ימוקמו יותר ויותר בין מותגים למשתמשים, ויטפלו בדרכונים, רישיונות נהיגה, סרטוני פנים ובדיקות חיות (Liveness) בהיקפים עצומים. השירותים הללו אמנם מייעלים Onboarding ואימות גיל, אך גם מרכזים סיכון. פריצה לרשת כזו אינה מניבה רק נתונים גולמיים, אלא זהויות מאומתות עם הוכחות שעוברות בקלות בדיקות המשך. אנו מעריכים שמרכזים אלה יהפכו ליעדי פריצה מועדפים, עם דליפות זהות מאומתות בקנה מידה חסר תקדים, תוך ניצול נרמול העלאת המסמכים באמצעות טקטיקות ClickFix של “אימות מחדש”.

מאחורי הקלעים, מערכות אלו משלבות OCR למסמכים, התאמה ביומטרית ובדיקות חיות, ומנפיקות אישורים דרך SDKs וזרימות דפדפן. ככל שהעלאות הופכות לשגרה, תוקפים ינצלו את המוכרות כדי להוביל משתמשים למסעות אימות מזויפים שמסתיימים בהענקת גישה לא מכוונת. הם יישענו על עקרונות הנדסה חברתית קלאסיים: סמכות מותגית, דחיפות סביב חסימות חשבון, הרגלים חוזרים והעברת אמון לפורטלים צד־שלישי — בתוספת עייפות הסכמה. כאשר הזרימה כוללת בדיקות חיות משכנעות, CAPTCHA ושלבי “אבטחה”, רמת הביקורת יורדת. נקודות החולשה הטכניות יהיו מוכרות: שימוש חוזר בהוכחות ישנות, אחסון שגוי, מפתחות לקוח מתירניים ולחץ על מנגנוני Liveness נוכח Deepfakes משכנעים יותר ויותר.

בשנה הקרובה אנו צופים פיצול אסטרטגי: מצד אחד, עלייה בפתרונות Credentials שומרי־פרטיות ומודלי Zero Retention, כאשר ההצהרה “איננו שומרים תמונות או מסמכים — רק הוכחות קצרות מועד” תהפוך ליתרון תחרותי. מצד שני, סקטורים מסוימים ימשיכו לשמור מסמכים לשם נוחות, מה שיזין שוק שחור של זהויות מאומתות מראש. הרחבת דרישות אימות זהות בחקיקה האירופית ב-2026, ובמקומות נוספים, עלולה לשחוק פרקטיקות פרטיות ואבטחה שהגנו על הציבור מפני הונאות, גניבת זהות וחשיפת PII — בשל מחוקקים שאינם מפנימים את ההשלכות הטכנולוגיות.

אבטחה מבוססת מניע (Motive-Based Security)

בשנת 2026, ההגנה מפני בוטים תעבור מהוכחת אנושיות לשיפוט מטרה. דפדפני AI ועוזרים סוכניים הפועלים בשם משתמשים יהפכו לחלק שגרתי מהחיים הדיגיטליים. האתגר עבור צוותי האבטחה אינו לחסום עוזרים, אלא להבין מה מנסה הסשן להשיג והאם הדבר תואם מדיניות.

ככל שהאצלת זהות נעשית נפוצה, סשנים יישאו אסימונים אמיתיים של משתמשים ויבצעו משימות שאושרו על ידם. הדבר משנה את האותות שעליהם מסתמכים מגִנים. אנו צפויים לראות תקני “On behalf of” עם הצהרות שחקן והרשאות תחומות בזמן ובהיקף. ארגונים יתחילו בפיילוטים של סשנים מוכווני מטרה: לקוח מאשר לעוזר לבדוק סטטוס הזמנה או לעדכן כתובת, והפלטפורמה קושרת את הגישה לכלים למשימה המוצהרת.

המניע יתגלה דרך התנהגות ולא דרך תוויות. רצפים, קצב וסמנטיקה יחשפו האם הזרימה חוקרת קטלוג, מנסה חילוץ מאסיבי או מבצעת רכישות יקרות במהירות. אותה תשתית עוזרים יכולה לשרת מטרות מועילות או מזיקות — ההבדל הוא בתוצאה. SOCs יעקבו אחר “סטיית מניע”, צוותי הונאה ישלבו מדדי הפסד כלכלי עם מודלי כוונה, ומדיניות תגביל מה סוכנים מואצלים יכולים להשיג גם כאשר הזהות והמכשיר נראים מושלמים.

ההגנות יתפתחו בהתאם: מערכות Bot Defense ושערי יישומים יוסיפו נראות לפעילות סוכנים, יסיקו כוונה מהקשר ויחילו חיכוך או הוכחות נוספות כאשר המניע נעשה עתיר סיכון. המטרה: לאפשר — אך עם מעקה בטיחות.

Q-Day: יום הדין או Y2K?

2026 תהיה נקודת בדיקת האמינות של מחשוב קוונטי. הפער בין כותרות על פריצות דרך קרובות, לספקנות אקדמית לא יוכל להימשך באותה עוצמה. או שנראה התקדמות מוחשית לעבר Fault Tolerance בקנה מידה, או שהשוק יתקרר וחברות עם הבטחות שאפתניות מדי יתחילו לקרוס. כך או כך, הדיון יעבור מהייפ לעובדות.

האבטחה תתקדם בלי קשר למנצח. התרחיש “Harvest now, decrypt later” נותר סיכון ממשי לנתונים בעלי חיי סודיות ארוכים, ולכן ארגונים ימשיכו בפיילוטים Post-Quantum. נראה ניסויים רחבי היקף בהחלפת מפתחות PQ ב-TLS מרכזי, מצבים היברידיים בפרודקשן בעננים גדולים וחתימות PQ מוקדמות בשרשראות תעודה ייעודיות וב- Code Signing Crypto Agility תהפוך למדד דירקטוריון, עם מפת דרכים וחוזים המאפשרים החלפת אלגוריתמים ללא שבירת המערכת.

הסיכון המיידי אינו קריסה קריפטוגרפית בן־לילה, אלא חיכוך יישומי. ניתוח Side-Channel בסיוע AI התקדם משמעותית ב-2025, ואנו צופים תשומת לב לדליפות תזמון, התנהגות Cache ונקודות כשל במצבים היברידיים. האינטגרציה תהיה הסיפור: הפתעות ביצועים, בעיות תאימות ו”השבתות מונעות־מיגרציה”. שערים, דפדפנים, CDNs ושרתי יישומים יוסיפו גמישות אלגוריתמית, טלמטריה משופרת ויכולות Rollout מבוקרות. תקני PQC יתחדדו, מערכי בדיקה יבשילו וספרי הפעלה יהפכו לשגרה. אם Q-Day ירגיש בסוף יותר כמו Y2K מאשר יום דין — זה יהיה כי התעשייה פעלה בשלווה, הוכיחה מה עובד והמשיכה להתקדם.

עידן ההסתמכות-יתר

הסתמכות-יתר על פלטי AI תהפוך לאחד מסיכוני האבטחה המשמעותיים ביותר ב-2026. ככל ש-GenAI משתלב בתהליכי עבודה יומיומיים, מודלים וסוכנים לא רק ימליצו — אלא יפעלו. הדבר מזרז תפעול עד שתשובה שגויה אך בטוחה מדי יוצרת תגובת שרשרת: התראה ממוזערת, אות מתואם שמוחמץ, שינוי “בטוח” שמחליש בקרה, ואוטומציה שמנקה ראיות כי המערכת מאמינה לשיפוטה. הבעיה אינה ש-AI מסוכן מטבעו, אלא שאמון בלתי מסויג הופך טעויות שגרתיות לאירועים.

שורשי הבעיה טכניים וברורים: היעדר Confidence מכויל, היעדר מנגנוני Abstain ואוטונומיה לא תחומה היטב, גורמים לסוכנים לפעול גם כאשר אי־הוודאות גבוהה. חיבור עוזרים ל-CI/CD, לניהול שירותי IT ולכלי אבטחה גורם להחלטות להתפשט במהירות מכונה. שרשרת האספקה של AI מוסיפה לחץ: מודלים מכוילי-יתר על נתונים מזוהמים יכולים להטות המלצות בעדינות — לקדם ספריות לא בטוחות או לדלג על אימות — מבלי להיראות חריגים. ללא Provenance, שחזוריות ובדיקות ריצה, ההתנהגות נראית כ”סטייה רגילה” ולא כתקלה.

בשנה הקרובה נראה שינוי פרקטי: דוחות אירוע יסמנו “שינוי שמקורו ב-AI”, SOCs יוסיפו ביקורות אוטונומיה חיצוניות לשיפוט המודל, ו-Tripwires יאכפו מדיניות גם כאשר המודל “מתעקש”. הממשל (Governance) יוקשח סביב מודלים ונתונים: מעקב אחר מקורות, ריצות אימון וארטיפקטים חתומים. התקנים ישקפו זאת — והנחיות OWASP ל-LLM כבר מדגישות Overreliance, וצפויות להתבלט עוד יותר עם שיתוף לקחים מהשטח.

ClickFix and Chill

פתרונות לואו-טק להגנות היי-טק יימשכו גם ב-2026. תוקפים ינצלו בלבול משתמשים סביב סוגי Human-Tests חדשים ותרבות Copy-Paste הולכת ומתרחבת. הטקטיקה: לשכנע משתמשים להזין קוד זדוני ישירות לשורת הפקודה במכשירם, במסווה של קבלת גישה או תיקון מהיר. מתקפות אלו יופיעו כשלבי אימות מתוזמנים והנחיות פתרון תקלות דחופות המופצות בכלי שיתוף וצ'אט, כ”הנחיות רשמיות” לפתרון חסימות חשבון, בדיקות תאימות או שגיאות מערכת.

הפסיכולוגיה נשענת על דחיפות ומוכרות. ככל שזרימות אבטחה נעשות מורכבות (MFA, Zero Trust), משתמשים מחפשים קיצורי דרך. תוקפים מחקים שפת Helpdesk ומשלבים “תיקונים מהירים” שנראים שגרתיים. כל צעד לבדו תמים — יחד הם עוקפים בקרות ומעניקים גישה.

נראה מאפשרים טכניים כגון CAPTCHA ולייבנס מזויפים שנראים לגיטימיים, סקריפטים מוכנים המוסווים כפקודות תיקון, ורצפים המנצלים פורטלי Self-Service. המגִנים יידרשו לעבור מזיהוי Payload לאיתותים התנהגותיים: הדבקות חוזרות, סקריפטים בצ'אט והסלמות הרשאה פתאומיות. מודעות אבטחה תצטרך להתפתח מ-“אל תלחצו על קישורים” ל-“אל תעתיקו פקודות בעיניים עצומות”. ב-2026, החוליה החלשה עלולה להיות לא הטכנולוגיה — אלא ההרגל האנושי לתקן מהר בלי לחשוב.

לסיכום

שנת 2025 אישרה את מה שאנו אומרים זה שנים: חדשנות אינה מגיעה בשקט. אוטומציה מונעת AI, חובת אימות זהות והייפ קוונטי עיצבו מחדש את נוף האיומים. תחזיות 2026 מצביעות על שינוי עמוק: המורכבות מאיצה, ומשטח התקיפה אינו עוד נקודת כשל בודדת אלא שרשראות של החלטות מחוברות.

אותם כוחות מייצרים גם הזדמנויות: מעקב Provenance, בקרות מבוססות כוונה, זהות שומרת־פרטיות ו-Quantum Agility הופכים לפתרונות מעשיים. ארגונים שיאמצו אותם מוקדם לא רק יפחיתו חשיפה — אלא יזכו ביתרון תפעולי. העתיד אינו דבר שיש לחשוש ממנו; הוא דבר שיש לעצב. שנת 2026 תתגמל את מי שמתייחס לאבטחה כעקרון תכנון, לא כתוספת מאוחרת.