דרוג:

מאת: מאת: ד"ר ברכה קליין תאיר, מייסדת מרכז הארגניה

התפתחותה של מגמת "כלכלת שוק עולמי חופשי" ושל חברות רב לאומיות מביאה לצד שביעות רצון חומרית, נוחות קיומית, הישגים מדהימים בתחום המדע והטכנולוגיה, שפע של מידע וידע המתעדכנים כל שנייה, שפע של דימויים וריגושים, שפע של מוצרים, קצב מטורף של שינויים,  מביאה גם ניתוק בן אישי (הפייסבוק, איסטגרם, הטוויטר ועוד, כולם הזהות החדשה של האדם), התמכרויות, חולאים כמו דיכאון, הפחתת ערך עצמנו, אינדיבידואליזם, אגואיזם, לוחמנות ולכן, לא מפתיע שהרבה מאוד ארגונים/עסקים/עיריות (הבחירות בפתח) מתייחסים לציבור ולעובדים  כאל פיונים על לוח המשחק הכלכלי והאינטרס האישי.

טבע, בז"ן, בתי הזיקוק, ECI, בטר פלייס, HP, פליקסטרוניקס, IDB, אפריקה ישראל, תשובה וחברות נוספות שפיטרו מאות עובדים או עשו 'תספורות' בסכומי עתק של מיליארדי שקלים, הן הדוגמה לכך (אחרי זה מעלים לנו מיסים...). ראשי ערים שחשודים בפלילים הם הדוגמה לכך. מדינה שלמה עם יוקר מחייה מרקיע לשמיים, היא הדוגמה לכך. פוליטיקאים רבים מנופחים ממילים חמות אבל ללא קבלות אמיתיות, הם ההוכחה לכך. החזירות החומרית, הראוותנות, בעיות בקבלת החלטות וסדרי עדיפויות, איבוד המצפון בעל ערכים אנושיים, שוויוניים עם ערבות הדדית, שררה, כוחנות, בירוקרטיה מסואבת, הביאו את כולנו אל סף משבר לא רק כלכלי, כי אם בעיקר משבר עמוק של מהות אדם, של משמעות קיומית, של רוח העשייה.

המשבר הכלכלי והערכי שפוקד אותנו ואת העולם, מצהיר בקול צלול ורם כי הוא בא להיות כאן עוד הרבה שנים עד שנלמד לשנות קונספטים, תהליכים וכלים שעשו אותנו לרווחיים ומצליחים עד היום. הזרמת כספים לחברות ושווקים היא כולה פלסטר זמני שלא יפתור את הבעיות העמוקות. פיטורי עובדים (אף פעם כמעט לא מנכלים או מועצת מנהלים) בשם היעילות, מגלה אמת מרה והיא שהעובדים הם בעצם כלי שרת בידי בעלי ההון; הם מצטרפים ללוח המשחק או נזרקים ממנו לפי הצרכים של בעלי המניות (דומה לכל תוכניות הדיאטה). כי חומר לא יכול להיות קביים וחומת מגן איתנה בעיתות של סערה. כי ליטופי אגו בעת שפע, מתגלים כמסכת של חיזיון בעת משבר. קריטריונים מסורתיים כמו כסף, רכוש וכד', לאט לאט מאבדים גובה כפרמטרים של אושר. מאמצים הנעשים כיום בניסיון לנצח, או בניסיון לשמר ידע וכישרונות, לשלוט במצבים ובאנשים, אינם אלא בזבוז זמן ומשאבים. הכל מתפרק מכיוון ששום נושא אינו חשוב דיו על מנת שישמש מצפן.

אנחנו נדרשים לשינויים דרמטיים, הפוכים להרגל ולידע שלנו, כי המציאות משתנה. "הסיבה לכל השינויים ביקום היא השינויים שבתוך ערוץ הכניסה לעידן הזהוב" ("ספר הידע" 18/161). מכינים את הפלנטה לעידן הרבה יותר מואר ועוצמתי (המאה ה- 23), בו כולנו נהיה חייבים להיות בעלי תודעות מהות, מוכללים ביחסים, בעלי ערכים אנושיים אוניברסאליים, יודעי אמת (סיבה-תוצאה), בעלי יכולת הכל יכולה, מאושרים, שמחים ואוהבים ללא תנאי. כדי להגיע לפסגה הזאת, הסדר הישן צריך להתרסק, מבנים יציבים חייבים ליפול, גישות ארגוניות ועסקיות חייבות להימחק, תפישות ניהול ומנהיגות חייבות להתהפך. בקיצור, כל התודעות חייבות להתעורר (ומה לעשות ורובינו מתעוררים רק כאשר החרב מונחת על צווארנו).  "אם לועסים אותו מסטיק יותר מדי בפה, הוא נהיה חמצמץ והטעם בפה מתקלקל" ("ספר הידע", מוסף 3/582).

להפתעתכם, אינני מאשימה במשברים המתרחשים עלינו בעלי איגודים, מנהלי ארגונים, בעלי תפקידים ציבוריים, מועצות מנהלים. הם מנצלים הזדמנויות ופועלים לטובת האינטרס שלהם עצמם. אני מאשימה את עצמנו:
אנחנו הסכמנו שלא במודע (ואולי כן)  להיות אסירים עם חפתי זהב של בעלי השליטה. בחרנו לשרוד במקום לפעול על פי צו המהות שלנו. איננו מאמינים כי מגיע לנו שוויון ערך בהשוואה למנהלים הבכירים ובעלי המניות (שכחנו את העוצמה שאנחנו והסכמנו לכל פערי השכר).  אנחנו מרשים לבכירים למרוח אותנו כי אנחנו פוחדים שנישאר ללא היכולת לשלם משכנתא ולתמוך במשפחה. אנחנוניגשים לחיים מבעד למספרי שורה תחתונה במקום   להיות בני אדם מוארים שגישתם לחיים היא פואטית. בני אדם שרוצים לצמוח מתוך ספר מהותם ולא מבעד להגיונם השיפוטי. בני אדם שרוצים להיות מהות של אהבה, אור ועוצמה ולא רק בשר ועצמות. בני אדם שרוצים לפעום את ליבם שלהם ולא להתפעם מאחרים. בני אדם שנותנים כוח לשפע ולא למחסור, לחיובי ולא לשלילי. בני אדם שלוקחים אחריות על מציאות חייהם ולא מתנהלים כקורבנות. בני אדם שמעיזים להכריז את מי שהם כל יום מחדש ולא מתנהלים מתוך ציפיות. בני אדם שבאים ליחד מתוך אהבה וחסד ולא מתוך כוחנות, ניצול ופחד.

ההסכמה להיות משרת או אסיר במודע או שלא במודע, לא התחיל בארגונים בהם אנחנו עובדים. זה התחיל הרבה הרבה קודם לכן עם החינוך שקיבלנו בבית ובמערכת החינוך אשר הגלו אותנו ממהותנו. לימדו אותנו להיות משרתם של הרבה משרתים פנימיים. אנחנו משרתים את האגו, את הכעס, את החולשה, את השתלטנות, את כיבוי האור של האחר, את הסבל, את הכישלון, את ההצלחה, את הקורבנות, את הציפיות, ההתניות, ההרגלים, במקום  לשרת את 'בעל הבית' היחיד שקיים והוא המהות שלנו. איננו נוהגים בהגה החיים שלנו. איננו אדונים לחיינו. אין לנו את עצמנו. איננו מבינים כי ככל שנשרת את המשרתים האלה יותר ברצינות,  כך הם יתעצמו ויהפכו קשים לריפוי. כי כאשר בכל פעם שמתעורר משבר, המשרתים האלה נלחמים על קיומם הגאוותני ואנחנו אלה שמשלמים את המחיר; פיטורין, צמצום, סבל, חרדה, מחלה (מלחמה).

אבל, דווקא משברים אלה שמביאים לחרדה קיומית, הם הזדמנות לטרנספורמציה. האם נמשיך לסרב לראות את ההזדמנויות? האם נמשיך לבחור בכאב, בתסכול ובייאוש כדרך חיים? האם נמשיך לסרב להקשיב לקריאת הנשמה המבקשת שנשיג את מהותנו העוצמתית? האם נמשיך להתנהל בחיים כמתים מהלכים? האם נמשיך להיות צמאים ורעבים, מותנים בסיפוקים רגעיים למרות שהמציאות בתוכה אנחנו מתקיימים היא מציאות של שפע אינסופי (מצחיק אותי לשמוע שדגים בים צמאים)? האם נמשיך לפזר את האנרגיה היפה שלנו באופן לא מודע בדומה לכסף קטן?  האם נאפשר למערבולות הארציות למשוך אותנו למטה?

יותר קל לנו להאשים את האחר במציאות הכואבת שלנו, מאשר לקחת אחריות על היותנו מלחיני מנגינת חיינו. יותר קל לנו להילחם על גבולות העצמאות שלנו (גבולות המשרתים), מאשר על החופש האמיתי. יותר קל לנו לחבוט במתחרים, באויבים ובמאיימים על מעמדנו, מאשר לעצב מציאות כלבבנו (יצירה עצמית). יותר קל לנו לפעול כמטורפים בחיפושנו אחר האושר, מאשר להבין שאושר, אהבה והישגיות הם ממד שיש להתפתח לעברו. האם אנחנו מודעים למחירים הגבוהים אותם אנו משלמים בגין בחירות אלה? האם לא סבלנו מספיק?

 
"אם תיתן עדיפות לעצמך ולענייני העולם, תמיד תישאר מאחור." ("ספר הידע", 15/133)

מה יאפשר לנו להתחבר מחדש עם המהות שלנו שהיא אוקיינוס של שפע? מה יאפשר לנו להביא היגיון חדש לקיום שלנו? מה יאפשר לנו להתחבר ולייצר פלטפורמות עוצמתיות לשגשוג?

בניגוד  לכושר הזחילה, הליכה וריצה שרכשנו במשך אלפי שנים של אבולוציה בעולם העשייה והיצירה (למדנו הרבה על...), כעת, עם כניסתו של עידן חדש לחיינו – עולם הבריאה (הממד האוניברסאלי), כדי שנוכל להסיר את המנעולים או הצעיפים שחוסמים לנו את האור ולהתחבר מחדש עם המציאות המדהימה החדשה, עלינו לפתח חמישה כושרים חדשים:

1. קפיצה לאוקיינוס האור; האומץ לשנות התארגנות, לעזוב את המוכר, הידוע, הנוח הארצי, ולהקשיב לקריאה לצאת להרפתקה (למידה: גילוי החדש).
2. שחייה; הנכונות לחצות את המפתן ולהתנסות בחוויות שמימיות שהן מעבר לכוחו של הרגל, על מנת לפתוח צופנים, לגלות את פני 7 גופי האור שלנו, לטהר אותם ולהכלילם לפלטפורמת טיפוס עוצמתית יותר וקריסטלית (למידה: פירוק וסינתזה).
3. צלילה; כניסה אל 'בטן הלויתן', אל מעמקי הסוד והידע החדש, לגלות חכמה גבוהה ואמת אוניברסאלית; סיבה-תוצאה בכאן ועכשיו (למידה: לעיסה).
4. טיפוס; האומץ לטפס על גלים גבוהים של מציאויות שונות ולפרוש את רשת התודעה אל מרחבי האינסוף (למידה: בליעה).

5. הסתחררות מבעד לחור שחור; המעבר אל עבר מציאות הקומה ה- 100 – החזרה הביתה לממד הרוחני - מבעד למערבולת שעלולה להטביע אם לא נפעל בדומייה ולעומק. כאשר נגיע לקומה ה- 100 נחזור להיות שותפים לבריאה הלכה למעשה.

זהו תהליך עוצמתי של התפתחות – השתנות ממדיום האדמה והמים בו שהינו אלפי שנים, לעבר האור ומשם לאש. אנחנו חייבים לעלות בתדר התודעה ולזכך את הגוף שלנו (או את הארגונים/עיריות) כדי לעבור מבעד לחורים שחורים בהצלחה (אחרת נשאב ונתפורר). חייבים להתעלות מעל גבול התודעה הארצית שלנו, מעבר לגבולות המחשבה המקובלת, כדי למצוא פתרונות מהותיים לבעיות הדרמטיות שלנו. חייבים לפנות אל העוצמות הפנימיות שלנו ולהאמין בהן, במקום להמשיך ולהיתלות בקביים חיצוניים לנו שרק מקבעים את הבורות והמסכנות שלנו (כמו מורה, גורו, רבי, כומר, מגלי עתידות וכד'). חייבים להתכלל (להתחבר) ביחסים כי רק ביחד אפשר לייצר תשובות חכמות ופלטפורמות חיוביות לטיפוס.

ניתן להאיץ תהליכים, לפתח את חמשת הכושרים האסטרגיים החדשים, למקד מאמצים בכיוון ההשתנות החדשה, בעזרת'טכנולוגיית ארגניה' מקורית, חדשנית, ייחודית שפיתחה ד"ר ברכה קליין תאיר. הטכנולגיה מורכבת משלוש פאות:

1. כוח משפיע (+, אור/מחשבה): מושך למעלה ומתכלל עם הבריאה מבעד לכושר טיפוס תודעתי – חשיבתי (לקפוץ/לצלול), חוק ההשתקפויות/יצירה עצמית, חוק המשיכה/אוטונומיה,  האומץ להמציא, לגלות מציאות חדשה ולא מוכרת, להמציא פרשנות ולהביא חדשנות.
2. כוח מקבל (-, מוח/רצון):  דוחף קדימה מבעד לכושר להיפתח פנימה ולתכלל את כל הפנים שבשבעת הגופים עם שורש מהותנו (לשחות), חוק סיבה-תוצאה/ ייחוס עצמי, האומץ לפלרטט עם אי הוודאות, לחשוף חסרונות, לרפא שליליות, וליצור כלי רובוסטי;  חוסן פיסי - נפשי – מנטלי – רוחני.
3. כוח מאחד (0, תודעה): מתרחב החוצה ומחבר את כל היחסים מבעד לכושר  להתכלל (לטפס/להסתחרר), חוק האיזון/ יחסים רקורסיביים, האומץ לקבל ללא תנאי את האחר, השונה, המנוגד וההפוך ממקום של אהבה, כבוד והבנה כי השכינה שורה ביניהם, לתת אמון, להשתנות ולהשפיע (נתינה חדשה). 

רוצים להתנסות? הזמינו הרצאות מבוא מרתקות...…תתנסו בפרוייקט הייחודי "פיתוח ארגוני המחר החדשים – ארגוני הקומה ה- 100"....וגם המתינו בסבלנות לפתיחתו של בית ספר מאוד שונה, מקורי ומאתגר "בית הספר לטיפוס לקומה ה- 100".
צפו בסרט ארוך אבל שווה על The Theory of Everything. הרחיבו קצת דעת.
 
מאחלת לכולנו להפוך להיות אדונים בבתינו ולקחת אחריות על מציאות קיומנו.