דרוג:

 בית המשפט העליון, בהרכב בראשות המשנה לנשיא השופטת מרים נאור, דחה היום (ג' 24/12/13) פה אחד את הערעור שהגישו חברות הולנדיה ואירופלקס על החלטת בית הדין להגבלים עסקיים לאשר לחברת עמינח הסכמי בלעדיות במקרקעין לתקופה של עשר שנים במרכזים מסחריים. בנוסף, פסק בית המשפט כי המערערות תישאנה, בהוצאות המשיבים בהיקף 160 אלף ₪.

ביולי 2010 נתנה הממונה על הגבלים עסקיים דאז, רונית קן, פטור מאישור הסדר כובל להסכמי שכירות בין עמינח לבין בעלי מרכזים מסחריים לעשר שנים. באותם הסכמי שכירות הייתה תניה ולפיה לא יאפשרו בעלי המרכזים המסחריים הפעלה של חנות נוספת במרכז המסחרי שעיסוקה הוא במכירת מזרונים, מיטות נוער ומערכות שינה. הממונה נימקה את החלטתה במניעת הנאת חינם של מתחרים ממאמצי השיווק של עמינח והנאת חינם מהמרחב העסקי החדש שנוצר בעת הקמת המרכז המסחרי.

הולנדיה ואירופלקס עררו על החלטה זו, לבית הדין להגבלים עסקיים בטענה שסעיפי הבלעדיות שלפיהם פועלת "עמינח" מונעים ממתחרים לשכור חנויות באותם מרכזים ולפיכך  פסולים ופוגעים בהן ובתחרות.

חברת עמינח, באמצעות עוה"ד אורן גלעדי ועופר חן, השיבה כי תניות הבלעדיות אינן פוגעות בתחרות, מאחר ותניית הבלעדיות חלה רק על המרכז המסחרי. בנוסף, טענה החברה כי  השוק הגיאוגרפי הרלבנטי לתחרות לגבי פתרונות שינה רחב יותר ובשוק זה פתוחות בפני הולנדיה אפשרויות רבות לקמת חנויות שיתחרו על אותם לקוחות פוטנציאליים, גם אם לא בצמידות לחנות עמינח. לטענת עמינח, הקמת חנויות דווקא בצמוד לחנויות שלה, תאפשר למתחריה ליהנות בחינם מן הפרסום, השיווק והפיתוח המושקעים של עמינח, לאחר שזו טרחה וביססה מוניטין בתחומה. לטענת עמינח, תניית הבלעדיות נועדה למנוע ממתחריה הנאת חינם מהשקעותיה.

הממונה על הגבלים עסקיים טענה בתגובה, כי לאור אופי המוצר, הנרכש בקנייה מתוכננת, הרי הצרכן משקיע זמן ומשאבים בחיפוש המוצר המתאים ויהיה מוכן אף לנסוע 15 ק"מ ויותר, לביצוע הרכישה. על כן השוק הגיאוגרפי רחב במידה ניכרת מהמרכז המסחרי וסביבתו הקרובה. 

בחודש יולי 2011 דחה בית הדין להגבלים עסקיים, בראשות השופטת תמר בזק רפפורט, את הערר של חברת הולנדיה. החברה (הולנדיה)  הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון, באמצעות משרד עו"ד תדמור. אולם, בדיון שהתקיים היום (ג' 24/12/13) דחה בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, את כל טענות הולנדיה ואת הערעור.

בית המשפט העליון קבע כי ההסדר הכובל שאושר לחברת עמינח אינו מעניק לה כוח שוק בשווקים הגיאוגרפיים הרלוונטיים ומטרתו, בין היתר, היא למנוע מצב בו מתחרי החברה ובהם הולנדיה, ייהנו הנאת חינם מהשקעותיה של עמינח בפרסום ובשיווק באזורים אלה ואף ציין כי הוכח שעמינח רוכשת שטחי פרסום שעלותם הכוללת היא גבוהה. בנוסף קבע בית המשפט העליון כי התקופה של עשר שנים, לגביה ניתן הפטור, היא סבירה לאור הנסיבות.

בהתייחסותה לחשש מהנאת חינם מהשקעות בשיווק ובפרסום כתכלית של הסדרי הבלעדיות במקרקעין, הדגישה השופטת נאור כי "לא ניתן שלא לתהות על מה ולמה ניהלה הולנדיה את מלחמתה עד בית משפט זה. קשה שלא לתהות אם אינה מונעת בדיוק מהרצון ליהנות הנאת חינם מפרסומה של עמינח. לא הונח לפנינו טעם ענייני אחר למאבק ללא פשרות שניהלה".

בית המשפט העליון כאמור דחה את הערעור והטיל על הולנדיה ואירופלקס לשלם הוצאות משפט בסך 80,000 ₪ לממונה על הגבלים וכן לשלם לעמינח הוצאות בסך 80,000 ₪.